משנה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהבן. הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב אבל אינו נוטל פי שנים בנכסי האם דאמר קרא לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה:
מתני' אחד הבן ואחד הבת בנחלה. הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת במקום שאין בן שוין בירושת נכסי האם כדין נכסי האב ואין הפרש בין ירושת נכסי האם לירושת נכסי האב אלא בענין שני דברים:
והבנות ניזונות. מתנאי כתובה מנכסי האב דוקא:
23a רִבִּי יוֹחָנָן מָתִיב. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וגו'. אִם מַתָּנָה לָמָּה יְרוּשָׁה. וְאִם יְרוּשָׁה לָמָּה מַתָּנָה. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם מַתָּנָה חָזַר וּנְתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹרָשָׁה לְשׁוֹן דִּיהָא. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב מוֹרָשָׁה קְהִילַּת יַעֲקֹב. אָמַר. לֵית דִּיהָא סוֹגִין מִינֵּיהּ. מָן דּוּ לָעֵי הוּא מַשְׁכַּח כּוּלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן דהוא לעי. ואחר שהוא יגע הרבה בה הוא מוצא את כלה עם טעמה ונימוקה:
התיבון. על הכלל דאמר ר' הושעיה והכתיב מורשה קהלת יעקב ומה שייך לשון דיהא על התורה ומשני אין דלית דיהא וספק יותר ממנה בתחלה כשבא להתעסק וללמוד בתורה כמה וכמה ספיקות יבאו לו ואין מבין על בוריה:
א''ר הושעיה. האי לישנא דמורשה הוה מספקא ליה דכל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא הוא לשון כהה וספק ואף כאן יש לפרש על הספק דמורשה משמע נמי שמורישין לבניהם והם אינם יורשין בעצמן שלא באו לארץ. והיינו דמספקא ליה למשה ופשיט ליה הקב''ה דאף לשון ירושה משמע ומוחזקת היא:
רבי יוחנן מתיב. אהא דקתני במתני' ושהיה בכור נוטל שני חלקים אלמא ארץ ישראל מוחזקת היא וא''כ מאי מספקא ליה למשה שהיה צריך לשאול על זה ואמאי לא פשיט ליה מדאמר לו הקב''ה במצרים והבאתי אתכם וגו' ונתתי לכם מורשה וקשיא אם מתנה למה ירושה וכו' דלשון מתנה לחוד ולשון ירושה לחוד דירושה היא מחמת שמוחזקין כבר מירושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולשון מתנה משמע שעדיין יתן להם ואינם מוחזקין אלא ודאי ה''ק מאחר שנתן להם משום מתנה חזר ונתן להם אף משום ירושה ועכ''פ היה לו ללמוד דמוחזקת היא כירושה מכבר:
הלכה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה כול'. כָּתוּב בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ וגו'. כֵּיצַד יוֹרֵשׁ בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. כֵּיצַד. מֵת אָבִיו בְּחַיֵּי אֲבִי אָבִיו נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אָבִיו וְאֵין נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכוֹר כְּשֵׁם שֶׁנָּטַל מִנִּכְסֵי אָבִיו כָּךְ נוֹטֵל בְּנִיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם אַבָּא בַּר דְּלָייָה. נֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן כְּפֵילָה וְנֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה. מַה לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל פְּשִׁיטוּת אָבִיו. אַף לְעִנְייַן כְּפֵילָה אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל כְּפֵילַת אָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את רואה את הבן כילו קיים. כאלו אביו קיים בשעת מיתת מורישו והוא אבי אביו ויורש חלק פשיטות במקום אביו וכן נמי לענין חלק בכורה אם היה אביו בכור יורש במקומו חלק בכורתו בנכסי אבי אביו:
ונאמר משפט לענין פשוטה. בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחקת משפט:
נאמר משפט לענין כפילה. לו משפט הבכורה:
ריש לקיש בשם אבא בר דלייה. פירש הטעם דכשאביו היה בכור נוטל פי שנים אף בנכסי אבי אביו:
ואם היה אביו בכור. אם היה יעקב בכור אז ראובן נוטל פי שנים ג''כ מנכסי יצחק כשם שהוא נוטל מנכסי יעקב לפי שכשמת יעקב בניו עומדין בירושתו בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות:
ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. מחלק ירושת יעקב בנכסי יצחק אינו נוטל פי שנים שהרי ראוים היו ליעקב אביו:
מת אביו בחיי אבי אביו. כגון ראובן בכור יעקב ומת יעקב אביו בחיי יצחק ואח''כ מת יצחק אבי אביו:
גמ' כתיב בכל אשר ימצא לו וגו'. ודרשינן מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ומצוי לו אבל לא בראוי ומפרש לה כיצד אין יורש בראוי כבמוחזק מת אביו וכו' כצ''ל ותוספתא היא בפ''ז דמכילתין וכן בבכורות בסוף פ''ו. ויש לפרש לפי גי' הספר בלשון תמוה ועל הקרא קאי דאשר ימצא לו כתיב א''כ כיצד יהיה יורש בראוי כבמוחזק. וכיצד מת אביו וכו' התחלת הברייתא הוא:
משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת בִּתִּי תִירָשֵׁינִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִירוּשָׁה דְּבָרָיו קַייָמִין וְעַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִירוּשָׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר על מי שראוי ליורשו. לא אמר רב יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים או בת בין הבנות וכיוצא בזה בשאר יורשין יכול הוא לומר זה יירשני בכלל היורשין ויליף לה מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה ומודה רבי יוחנן דעל בת במקום בן ועל אח במקום בת לא אמר כלום שאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת וכן מודה רבי יוחנן שאם השווה את הבכור להאחין ואמר בלשון ירושה לא אמר כלום דכתיב לא יוכל לבכר והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
מתני' לא אמר כלום. שאינו יכול לעקור את הירושה ממקומה:
כתב בין בתחלה וכו'. כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני וירשנה זהו בתחלה או שאמר ירשנה ותנתן לו וירשנה זהו באמצע או שאמר ירשנה ותנתן לו זהו בסוף הואיל ויש כאן לשון מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין:
ואם אמר משם ירושה לא אמר כלום. דכיון שיש שם בכור הוי מתנה על מה שכתוב בתורה:
דבריו קיימין. אם אמר בלשון מתנה ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:
המחלק נכסיו על פיו. כשהוא שכיב מרע ומשום דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואין צריך קנין משום הכי תני על פיו דאלו בבריא צריך אחד מדרכי הקנאות:
מתני' לא אמר כלום. ואפי' לר' יוחנן בן ברוקה דקי''ל כוותיה ואמר לקמן אם אמר על מי שראוי ליורשו זה יירש כל נכסי דבריו קיימין מ''מ אם אמר בלשון לא יירש או לא יטול הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה מיהו אם אמר על בן בין הבנים וכיוצא פלוני בני או בתי או אחי יירש מכלל בניי או יורשיי דבריו קיימין אם אמר כשהוא שכיב מרע ואפילו לשון ירושה הוא חוץ מן הבכור אינו יכול לסלקו בלשון ירושה כדאמרי' לקמן:
שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב הוּנָא. מַתָּנָה שֶׁכָּתַב בִּלְשׁוֹן מֶכֶר מָהוּ. אֲמַר לֵיהּ. אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי בַּרְקֵי. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. לָא אָֽמְרֵי אֶלָּא מַייְתוּ תְּרֵין סוּסְוָון חִיוְורִין וּמַרְכִּיבִין עַל תְּרֵיהוֹן וְדֵין אָֽזְלָא בְּדָא וְדֵין אָֽזְלָא בְּדָא וּמִשְׁתַּכַּח לָא צַייַד כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתנה שכתוב בה לשון מכר. שדי נתונה ומכורה לך מהו דינה:
ארכביה אתרי ריכשי ברקי. ופירש רב חזקיה דלא אמר לן רב הונא זה אלא לפרש דעתו דס''ל להורע כחו נתכוין וכמו המביא שני סוסים לבנים והן פראים ומשתגעים וקושרן לשניהן במרכבה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ונמצא הוא על מקומו ולא אהני ליה כלום וה''נ כן הוא משום דבלשון מתנה מרע כחו לענין אחריות דקי''ל מתנה אין בה אחריות ובלשון מכר מרע כחו לענין דינא דבר מצרא דמכר אית ביה דינא דבר מצרא ומתנה ליה בה משום בר מצרא:
כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשֵּׁם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִינָּתֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי מַתָּנָה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁנָּתַתִּי לוֹ. כִּתְבוּ וּתְנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. אִם לְזִכְרוֹן דְּבָרִים כִּתְבוּ וּתְנוּ. אִם לְזַכּוֹתוֹ בִּכְתָב כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁאֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּכְתָב לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתב בין בתחלה וכו'. דקתני במתני' ומפרש רב הושעיה כגון שאמר יינתן וכו' כדפרישית במתני':
כתבו ותנו שדה פלוני לפלוני. הש''ס קיצר כאן וסמיך אהא דבפ''ק דקידושין בהלכה ה' דשם הסוגיא מבוארת בהאי עובדא דבשכ''מ הוה כדאמרינן התם חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו:
רבי לעזר ור' שמעון בר יקים אעלין עובדא קמי רבי יוחנן. מה היא אומר בדבר זה משום דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואמר לון רבי יוחנן חזינן אם לזכרון דברים אמר להם כתבו ותנו ולא לזכותו בכתיבת שטר זה וכגון שאמר להם אף כתבו וחתמו ותנו לו ואין זה אלא כמייפה את כחו ולתוספת זכרון דברים בעלמא וקנה:
ואם לזכותו בכתב. שלא נתכוון אלא להקנותו בשטר זה הכל מודים דלא כלום הוא שאין אדם מזכה בשטר לאחר מיתה:
הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר כול'. רִבִּי לָא הִשְׁוָוה אֶת הַבְּכוֹרָה לָאַחִין. אָמַר לוֹן רִבִּי חַגַּיי. וְלָאו קִרְייָא הִיא לֹא יוֹכַל לְבַכֵּר. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָעֲבוֹדָה שֶׁיָּכוֹל אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. אִי כֵן יְכִיל מִשֵּׁם מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לון ר' חגי. והיכי עביד הכי ולא קרא כתיב לא יוכל לבכר וגו' וילפינן מיניה דלא יוכל לעקור את הבכורה מהבכור:
העבודה שיכול. הוא ואם עשה דבריו קיימין אלא שאינו רשאי לכתחילה לעשות כן ולעבור על מה שכתוב בתורה ור' אלעזר סתם דבריו ורצה שר' חגי יבין מאליו עובדא היכי הוה וכדחזר והשיב לקמיה:
אי כן. אם כן הוא דאמרת בשבועה שיכול הוא ודבריו קיימין:
יכול משם מתנה. עכשיו אני מרגיש ומבין בדבר דמשם מתנה הוה עובדא דודאי יכול הוא להשוות את הבכור אם לא אמר משם ירושה אלא משם מתנה ודבריו קיימין כדתנן במתני':
גמ' רבי לא השווה את הבכורה לאחין. כלומר דר' אילא עביד עובדא והשוה את הבכור לאחין ולא סיימוה קמיה דר' חגי ולפיכך הוה מקשי עליה וכדלקמן:
משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָוה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר 23b דְּבָרָיו קַייָמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר על מי שראוי ליורשו. לא אמר רב יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים או בת בין הבנות וכיוצא בזה בשאר יורשין יכול הוא לומר זה יירשני בכלל היורשין ויליף לה מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה ומודה רבי יוחנן דעל בת במקום בן ועל אח במקום בת לא אמר כלום שאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת וכן מודה רבי יוחנן שאם השווה את הבכור להאחין ואמר בלשון ירושה לא אמר כלום דכתיב לא יוכל לבכר והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
מתני' לא אמר כלום. שאינו יכול לעקור את הירושה ממקומה:
כתב בין בתחלה וכו'. כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני וירשנה זהו בתחלה או שאמר ירשנה ותנתן לו וירשנה זהו באמצע או שאמר ירשנה ותנתן לו זהו בסוף הואיל ויש כאן לשון מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין:
ואם אמר משם ירושה לא אמר כלום. דכיון שיש שם בכור הוי מתנה על מה שכתוב בתורה:
דבריו קיימין. אם אמר בלשון מתנה ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:
המחלק נכסיו על פיו. כשהוא שכיב מרע ומשום דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואין צריך קנין משום הכי תני על פיו דאלו בבריא צריך אחד מדרכי הקנאות:
מתני' לא אמר כלום. ואפי' לר' יוחנן בן ברוקה דקי''ל כוותיה ואמר לקמן אם אמר על מי שראוי ליורשו זה יירש כל נכסי דבריו קיימין מ''מ אם אמר בלשון לא יירש או לא יטול הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה מיהו אם אמר על בן בין הבנים וכיוצא פלוני בני או בתי או אחי יירש מכלל בניי או יורשיי דבריו קיימין אם אמר כשהוא שכיב מרע ואפילו לשון ירושה הוא חוץ מן הבכור אינו יכול לסלקו בלשון ירושה כדאמרי' לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source